Previous Vitrine Displays
מיכאל ליאני
N/A
2023
Negative injekt, 111 X 108 cm
14.3.2023 – 14.7.2023
העבודה החדשה שמציג מיכאל ליאני בויטרינה של מגזין III יפו ספרים, N/A, היא צילום שבו ארבעה אובייקטים בלבד. שתי ידיים ושתי שרשראות תפילה, בקצה כל אחת מהן תלוי לוגו שניתן לזיהוי עוד טרם נקלט הדימוי עצמו. נייק/אדידס. באמצעות ארבעה אלמנטים בלבד חושף ליאני אוסף של אפשרויות לבחון דרכם את העולם שסביבנו. שחור/לבן, מזרח/מערב, קודש/חול, אמנות/צרכנות. בעזרת הומור הוא דוחף אותנו, הצופים, מחוץ לאזור הנוחות שלנו, ומבקש מאיתנו לבדוק עד כמה באמת, אם בכלל, אנחנו שוקלים את הבחירות אותן אנחנו עושים יום יום.
דנה יואלי
מבעד לזכוכית האפלה
27.10.2022 – 3.2.2023
למרות שדי במבט חטוף במבעד לזכוכית האפלה, עבודתה של דנה יואלי כדי להבהיר שמדובר בסצנה תיאטרלית דמיונית, או אולי במודל או בתעתוע מסוג אחר המשלב את שני אלה, העין לא מפסיקה לבקש סדר, ליצר הגיון. המבט מקפץ בניסיון נואש לחבר בין חלקי הריסות מהפרתנון, המונחות על חורבות של עמודים דוריים וקורינתיים, לבין קטע קיר בטון ברוטליסטי מודרני. האימה נובטת כשלצד ההריסות מגלה הצופה כמה אצבעות בגודל טבעי ואף מפוסל קלאסי בקנה מידה אמיתי, לצד שכפול מיניאטורי של סוס אלגין, אותו סוס שקיבל את שמו לא ממי שיצר אותו אלא דווקא מלורד אלגין, מי שתלש אותו ממקומו בפרתנון, והוביל אותו אל אוסף ה- British Museum.
לתוך ריבוע בגודל 130 סנטימטר רבוע ושם בן שלוש מילים מצליחה יואלי להכניס שלל רפרנסים תרבותיים מתקופות שונות ומתחומים שונים, החל מתיאטרון וקולנוע דרך אמנות פלסטית וארכיטקטורה, ובאותה נשימה להוציא את כולם מתוך ההקשר שבו אנחנו רגילים לראות אותם. כשסרט של ברגמן חולק במה עם הריסות מקדשים יוונים ואצבע שמפנה אל נזקי הקולוניאליזם, מכריחה אותנו יואלי להתאמת עם שאלות בנוגע בקשר לזהותם של הכוחות השולטים בנרטיבים המסופרים דרך נכסי התרבות הללו. את העבודה חותמת יואלי במילים ״לטעות זה אנושי״, ומה שיכול היה להיקרא כנחמה מרגיש בעיקר כמו האשמה.
רוני פקר
Zero Separation
7.7.2022 – 23.9.2022
כציירת רוני פקר בוחנת את השימוש בצבע כחומר (paint) אל מול השימוש בצבע כצבע (color) והשאיפה להציג את השפע הקיים בשני אלו על משטח שטוח.
עבור המיצב Zero Separation, בוויטרינה של חנות הספרים של מגזין III יפו, פקר לוקחת צעד אחורה מהפרקטיקה הצבעונית שלה כדי לגלות מחדש את פני השטח שמתחת לצבע. במקום מברשת היא עובדת עם מגהץ על הקנבס הגולמי, עם ונגד תכונות הבד, ומבקשת ליצור עבודה שיש לה גם פנים וגם אחור. פקר מעולם לא השתמשה בצבע האדום בעבודתה, אבל כאן היא מבקשת לאמץ את האדום של פולי אפפלבאום*. היא עושה זאת באמצעות קו דק אחד בקצה הקנבס, תפר אדום שבו היא משתמשת כדי לקבוע גבול. ועדיין, פקר התגעגעה לצבע. למרגלות הקנבס היא מניחה עור של צבע, משטח ללא משטח. הקנבס הניצב ועור הצבע האופקי הן שתי יצירות נפרדות, אך הפרדה אמיתית ביניהן אינה אפשרית. על גבי עור הצבע האדום, מציבה פקר פסל פימו בצורת עיגול.
“And, just as the outside of a Cube is a Square, so the outside of a Sphere presents the appearance of a Circle.” (Flatland, Edwin A. Abbott, p 65).
*התערוכה של אפפלבאום Red Desert, Red Mountain, Red Sea מוצגת בימים אלה במגזין III יפו, מעבר לרחוב מחנות הספרים.
סיון לביא
לב המזל שלי
21.4.2022 – 11.6.2022
סיון לביא תוהה איך היא יכולה לפתוח מרחב לקהל, להעניק לו חוויה של תחושת מרחב ונשימה. צבע ועיגולים הם חלק מהתשובה שלה. קצב ומקצב של עיגולים צבעוניים בוהקים המרחפים בתוך ריק לבן יוצרים תנועה עבור הקהל אותו היא מדמיינת, כמו תווים מוזיקליים, משקפים אושר בעבורו, ומאפשרים לו מקום לריקוד פנימי. כך היא מייצרת עולם אחר, מימד חופשי, צבעוני וזורם יותר מזה שאנחנו כבר מכירים.
רענן חרל״פ
באסה
עץ משומש, 2021.
20.1.2022 – 11.4.2022
רענן חרל”פ תולה באוויר כדורגל מעץ. אי אפשר לשחק בו, והוא תלוי במיקום שכדור לא יכול היה להישאר בו הוא כל האפשרויות הבלתי-אפשריות; כל התקוות שנכזבו. חרל”פ קורא לעבודה באסה, על שם השלולית הגדולה שהייתה נקווית בימי החורף של ילדותו באזור אצטדיון בלומפילד, ו גרמה לביטול משחקי הכדורגל, למגינת ליבם של השחקנים והאוהדים. היום מוצגת העבודה ברחוב עולי ציון 17, בדרכם של אוהדי הכדורגל לאצטדיון בלומפילד המחודש. גשם כבר לא יבטל את המשחק, אך התקוות עדיין תלויות באוויר.
עוד מילדות התפעל חרל”פ מהאפשרות לייצג גופים תלת-ממדיים בדו-ממד. בעבודות קודמות הוא הציג בורות מיושרים[1] ושולחנות שטוחים[2], ייצר אשליות ותעתע בתפיסת המרחב. אבל כאן הוא מבצע מעשה הפוך: הוא בונה מחדש את הגוף הגיאומטרי של הכדורגל מתוך הדו-ממד של שאריות קרשי בניין, החומר המועדף עליו. 20 משושים ו-12 מחומשים משמשים אותו כדי להקים לתחייה את הכדור, שמצליח לאחות את צורות העץ השטוחות לכדי פלא מתמשך ומושא בלתי נדלה של תשוקה.
[1] בור, 2011
[2] שלחן, 2013
