Installation view. Photo: Noam Preisman

מגזין III יפו

עולי ציון 34
תל אביב – יפו 681313
03-9499900

שעות פתיחה

יום חמישי 14:00 – 20:00
יום שישי 10:00 – 14:00


לדוד מזמור

27.10.2022 – 14.4.2023

״כדי למקם את עצמו האדם נדרש לשחרר את מבטו מהמשוקעות בדברים ובמראות הנמצאים ‘שם מנגד’ ולהפנותו חזרה אל עצמו (המביט) ואל ההקשר בתוכו הוא חי ופועל. כדי לראות את עצמו באופן זה האדם נדרש לנקודת מבט חדשה, חיצונית לזרם ההתנסות המיידי שלו״ 

חגי כנען, פנימדיבור

כבר בשמה הלירי של התערוכה, לדוד מזמור, חושף דוד עדיקא את המפתח אל לבה. השם שנגזר מספר תהילים, אוצר בתוכו שאלה שהעסיקה פרשנים, בדבר היחסים בין השראה ויצירה – מה קדם למה, האם שרתה על דוד המלך שכינה לפני שאמר שירה, או שמא קודם באה היצירה ורק לאחריה שרתה השכינה. את מערכת היחסים הזו, המורכבת וההדדית מבקש עדיקא להציג.  

יותר משהיא תערוכת צילום, לדוד מזמור היא תערוכה על צילום. דרך דיוקנאות של צלמים, היא עוסקת בתשוקה לצלֵם וביחסי המבטים בין מצלם ומצולם: היא בוחנת שאלות של ייצוג, אסתטיקה וטעם, ונותנת ביטוי למחשבות על גוף ועל פוליטיקה, חברה וקהילה, תוך שהיא מאתגרת את האופן שבו אנחנו רואים צילום ותופסים אותו.  

לאורך שנות יצירתו עוסק עדיקא בניסוח שפה חזותית דרך שאלות של זהות. המצלמה משמשת אותו ככלי מחקר ויזואלי, והצילום מספק לו את המרחק הדרוש כדי למקם את מרכיבי זהותו האישית ביחס להיסטוריה של האמנות. ארכיון הדימויים האיקוניים שלו עוסק בשאלות של זהות עדתית, לאומית, מקומית, מינית ותרבותית, תוך יצירת טביעת אצבע מובהקת שהופכת את המוכר לבלתי מוכר ובלתי מושג –  ארכיון צילומי מקומי ואישי שהוא בה בעת גם יצירה של זהות חדשה.      

בלדוד מזמור מצטרפת לשאלות הללו גם השאלה על זהותו של עדיקא כצלם. הוא מציג 12 דיוקנאות של יוצרים ויוצרות בצילום, ביניהם חברים וחברות, קולגות ותלמידים/ות לשעבר. תיעוד המפגש בין שני צלמים, יוצר ויוצר/ת, מגלה כי הרגע בו נוצר הדיוקן הוא הרבה מעבר לדימוי הסופי אותו מציג עדיקא לצופה. עדיקא משתמש ברגע הזה כדי להעלות לדיון את הצילום כמדיום. כל אחד מהדיוקנאות מגלם בתוכו את המפגש עם השקפות העולם וגופי העבודות, התכנים והרעיונות בהם עוסק מושא הצילום. בדומה לאותה אמונה של שבטים ילידיים כי משהו מן הנשמה נלקח ברגע הצילום, מבקש עדיקא מהיוצרים הרבה יותר מאשר את הדימוי. דרך שאלות על מבט, על מי ששולט בו ועל האופן שבו הן הצלם והן הצופה משתמשים בו עולה מתוך אוסף הדיוקנאות דיוקן של צילום מקומי ועכשווי. 

כשמאחוריו שנים של עיסוק יומיומי בצילום, כצלם, יוצר ומחנך, עדיקא משתמש במרחק מהצלמים/מצולמים ובמבט הרפלקסיבי בהם כדי לשרטט קואורדינטות שבאמצעותן הוא ממקם את עצמו ואת גוף העבודה שלו בשדה היצירה הצילומית. הוא ניגש לצילום כמו צלם טבע שיוצא לצלם את בני מינו דווקא, כדי ללמוד מהם על זהותו שלו.  

לצד הדיוקנאות מציג עדיקא צילומי טבע דומם. פרחים, פסלונים, קונכיות, ספר, צנצנת. אלה הם חפצי מעבר בינו ובין המצולמים/ות, השתקפויות שלהם בתוך יצירתו. זהו רגע פיסולי בתערוכה, המתנסח במרחב ביתי שממוקם בין ביתו לביתם. את חלל התערוכה הוא בונה כבית שקירותיו ניתקו זה מזה, דירת מגורים מפורקת. החלל משחזר את החלל הביתי בו נעשו הצילומים, אך בו בזמן מייצר מרחב מתעתע, בו הצופה אינו עוד השולט הבלעדי במבטו שלו. מכל נקודה בחלל נחשף הצופה לחיבורים אחרים ולמבטים אחרים, סיפור אחר נחשף מאחורי כל קיר.   

הצילומים נעשו במצלמה אנלוגית, בפורמט גדול, בסרט צילום, מתוך כוונה לחזור אל צילום מסורתי – כזה שנוצר מתוך חומר, פילם ואמולסיה, ודורש תהליכים של פיתוח וריטוש. אופיו של צילום כזה מוסיף עוד נדבך אינטימי למערכת היחסים עם המצולמים. הטקס שנוצר סביב רגע הצילום, משך הזמן שלו, הרגע בו עדיקא נעלם מאחורי המצלמה והמצולם מתבקש לעצור נשימה, לא לזוז, כל אלה מייצרים דיוקן עשיר בפרטים אותם מאפשר החומר כמו גם היחסים בין הצלם למושאיו. אלה דיוקנאות חומריים, ציוריים, כמעט תלת ממדיים. הגוף המצולם שואף לקנה מידה של 1:1. הצופה הפוסע בין חלקי הדירה המפורקת מוצא את עצמו סמוך לדיוקנאות, לפעמים כמעט נתקל בהם. המרחק שנוצר בינו ובין הצילומים אינו המרחק הרגיל שבו הגוף ממקם את עצמו מול דיוקן בגודל כזה, זהו מרחק שכופה אינטימיות על הצופה. לרגע לא ברור מי מתבונן במי, הצופה בדיוקן או הדיוקן בצופה, ומבטו של הצופה מתמזג עם מבטו של עדיקא ובו-בזמן הופך למבט שלישי, אחר.

כרמית גלילי
מגזין III יפו, אוצרת


אודות האמן

דוד עדיקא נולד בירושלים ב-1970. חי ועובד בתל אביב-יפו. צלם, אמן וראש המחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ירושלים, עדיקא מרצה בכיר במחלקה לצילום משנת 1999, ובעל תואר ראשון ושני מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ירושלים. 

עבודתו של עדיקא מתמקדת במרכיבים החזותיים והתרבותיים של המרחב המזרח-תיכוני מקומי, כמיקרוקוסמוס המשקף זהויות חברתיות ומשפחתיות אליהן הוא משתייך. קורפוס צילום זה מכיל ייצוגים של חפצי טבע דומם מגוונים ודיוקנאות. התצלומים של עדיקא מטשטשים את הגבולות בין שפה חזותית מושגית מופשטת לבין דיוק ויזואלי שופע. המחקר הויזואלי שלו בוחן ביוגרפיות אינטימיות אך גם אוניברסליות, בו בזמן שהתצלומים חושפים היבטים מוכרים ולא מוכרים מתוך היומיום ומעלים סוגיות של טעם ומעמד חברתי. 

עבודותיו של עדיקא הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בישראל ובעולם. תערוכות יחיד  בגלריה ברוורמן, תל-אביב, ישראל (2020); Galerie Klubovna, ברנו, צ’כיה (2017); מוזיאון ע״ש מורנדי, בולוניה, איטליה (2016); המוזיאון הפתוח לצילום, תל חי, ישראל (2015); המוזיאון הלאומי לאמנות של לטביה, ריגה, לטביה (2014); גלריה ברוורמן, תל אביב, ישראל (2013); גלריית גרשמן Y, פילדלפיה, פנסלבניה (2012). בנוסף, עדיקא השתתף בתערוכות זוגיות ותערוכות קבוצתיות, בניהן מוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם, ישראל; מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים, ישראל; מוזיאון פתח תקוה לאמנות, פתח תקווה, ישראל; מוזיאון על התפר, ירושלים, ישראל; PCG galleries, פרובידנס, רוד איילנד; הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית, ניו דלהי, הודו; מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, ישראל; ארטפורט, תל אביב, ישראל; Stedman Gallery קמדן, ניו ג’רזי; מוזיאון אשדוד לאמנות, אשדוד, ישראל; מוזיאון ישראל, ירושלים, ישראל והמוזיאון הפתוח לצילום, תל חי, ישראל. 


אודות מגזין III יפו

מגזין III יפו הוא חלל לתצוגת אמנות, שלוחת קבע של מגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה. התוכנית המגוונת של מגזין III יפו כוללת אמנים עכשוויים מקומיים ובינלאומיים כאחד. מאז שנפתח בשנת 2018 הוצגו בחלל תערוכות יחיד של חיים סטיינבך, שילה היקס, קוסימה פון בונין, טל ר. , מאיה אטון ופולי אפפלבאום. החלל ממוקם ברחוב עולי ציון 34, בשכונת מגורים עשירה בהיסטוריה וגיוון תרבותי הגובלת בשוק הפשפשים המפורסם של יפו. הארכיטקטורה הייחודית של המקום מאפשרת לעוברים ושבים לצפות בתערוכות מבחוץ, ביום ובלילה.

אודות מגזין III, מוזיאון לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).