טל ר. – : גברים שלא יכולים לשבת על סוסים
: גברים שלא יכולים לשבת על סוסים תערוכת יחיד של האמן טל ר. (Tal R), היא התערוכה הרביעית המוצגת בשלוחת הקבע של מגזין III ביפו מאז שנחנכה, בינואר 2018. בתערוכה יוצג ציור יחיד של האמן, Natten (הלילה), שנעשה בהזמנה מיוחדת של מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית משטוקהולם.
טל ר. (במקור רוזנצווייג) הוא אמן בעל שם בינלאומי, יליד תל אביב (1967) שעבר בגיל צעיר להתגורר בדנמרק, שם הוא חי ועובד עד היום.
טל ר. ידוע בשימוש הנועז שלו בצבע ובדימויים בעלי חיוניות עזה. בעבודותיו לאורך השנים קיימים אזכורים לתנועות אמנותיות מהעבר, ביניהן אקספרסיוניזם, פוביזם וסימבוליזם, כמו גם השפעות של ‘אאוטסיידר ארט’ ושל ציורי ילדים. טל ר. עובד במגוון סוגי מדיה, החל מציור, קולאז’ ופיסול ועד מיצב, רישום, הדפס וריהוט. לצד החזון הייחודי שלו כאמן, כמי שנושא מטען תרבותי כפול הוא ניחן ביכולת לדגום מתוך שני העולמות גם יחד. כל אלו מתבטאים היטב בשפה האמנותית שיצר, שפה שתוהה ושואלת ללא הרף על תמונות המציאות המקיפות אותנו.
דיוויד ניומן, אוצר התערוכה, מסביר את המחשבה שמאחורי ההזמנה יוצאת-הדופן הזו:
גובה x רוחב x זמן
גודל הוא תופעה מעניינת בה-במידה שהיא מתעתעת. קשה לנער את הרושם שמותירה בנו מידת הגודל של משהו – בין שקטנה המידה או גדולה – גם כשהתוכן הוא מה שעתיד, בסופו של דבר, להשתלט על המבט הראשוני שהיה לנו ולייצר תחושה כלשהי, תובנה, הערכה, אפילו אהבה.
בצעירותי היה ציור שעורר את סקרנותי; אף שהוצג לפני שהתעוררו בי אספירציות אמנותיות, הייתי מודע לקיומו. צפיתי אז בקטעים מצולמים שתיעדו את ההצבה שלו בחלל אימונים צבאי לשעבר בעיר שטוקהולם. ב-1958 היה הציור הזה, אז בבעלותו של האמן, בעיצומו של מסע תצוגה אירופאי. ה”גרניקה”. גודלו 346 על 777 ס”מ. מאז התאפשר לי לצפות במקור במגוון הזדמנויות, קודם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ואחר כך במוזיאון ריינה סופיה במדריד, משעה שהושב לספרד החופשית. מורכבותה של העבודה לצד העמידה ההרואית כנגד אימי המלחמה הנטועות בציורו זה של פבלו פיקאסו לא פסקו להמם אותי.
לכל אורך שנות הפעילות שלי כאוצר במגזין III הייתי מעורב בכמה מפעלים אמנותיים גדולי-מימדים שנודעה להם חשיבות עצומה – ביניהם המיצב המונומנטלי “Gravity, Be My Friend” (“כוח משיכה, הייה לי לחבר”, 2007) שהוזמן מפיפילוטי ריסט (Rist). אין פלא, אם כן, שמאז התערוכה רחבת-ההיקף שהציג במגזין III, “Old and Confused” (“זקן ומבולבל”, 2009), הרעיון להזמין את טל ר. ליצור עבודה במיוחד למגזין III היה נוכח בדעתי.
אני מעריך עד מאוד את גרעין המבע האמנותי של טל ר. הוא ללא ספק מה שקוראים ‘צייר של ציירים’. לטל ר. עניין עמוק בסוגיות הקשורות לציור כמדיום, ובהתמודדות שלו עם הנושא הציורי הוא אינו כבול לתכתיבים של סגנון כזה או אחר. כיוון שהטווח הנושאי-איקונוגרפי שלו נרחב ביותר, הוא חופשי לגשת אל מבחר הדימויים שלו תוך עדינות מסוימת, אפילו כשהנושא כשלעצמו אלים וטורד. בהתייחס לגרניקה – מידת הגודל של הציור הזה הייתה הדרישה היחידה שהוצבה בפניו עם הזמנת העבודה –טל ר. ניגש אל משימת הייצוג בפחות זעם, אבל בפתיחות דומה וביחס מזמין כלפי הצופה. מזה עשר שנים לפחות, אני בדעה שמשימה בסדר גודל כזה איננה מעבר לכוחותיו של האמן הזה; שיש בידו לגשת אל המשימה הזו וגם לממשה באופן שימלא את הציפיות אך גם יפתיע. רק עתה התאפשר למצוא את הפלטפורמה המתאימה – ואת הזמן הנכון – למימוש של פרויקט בסדר גודל כזה; ולא רק מבחינת המימדים, אלא גם נושאית. ומעבר למציאת המקום המתאים, הרי שהצגת העבודה לראשונה כאן, במגזין III יפו, מזמנת את המפגש המושלם.
התערוכה בתקשורת:
נעמה ריבה בראיון עם טל ר., הארץ / עברית
דנה גילרמן על התערוכה, מגזין בסיס / עברית
אנה לנה-וורנר בראיון עם טל ר., ArtFridge / אנגלית
ג׳וי ברנרד על התערוכה, הארץ / אנגלית
