זרובבל: חיים סטיינבך

זרובבל
חיים סטיינבך, מגזין III יפו
20 לינואר – 13 ליולי 2018
אוצר: דיוויד ניומן

מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית הפועל בשטוקהולם, שמח להציג את “זרובבל”, תערוכה של האמן חיים סטיינבך שתחנוך שלוחה חדשה של המוזיאון ביפו. “זרובבל” היא תערוכת היחיד הראשונה שנערכת בארץ לסטיינבך, אמן אמריקאי יליד ישראל. התערוכה פותחת את תוכנית התערוכות המגוונת העתידה להתקיים בחלל מגזין III ביפו, שתכלול אמנים מקומיים ובילאומיים כאחד.

במוקד העשייה האמנותית של סטיינבך מאז שנות ה-70 מהלך של בחירה וארגון של חפצי יומיום הבאים מתוך מבחר של הקשרים, חברתיים ותרבותיים כאחד. החפצים, המשתתפים במשחק דינמי של “מערכי תצוגה”, מוצגים לנו בזכות עצמם, באופן המחדד את הזהות שלהם ואת מגוון המשמעויות והאסוציאציות הטעונות בהם.

התערוכה “זרובבל”, באוצרותו של דוד נוימן, כוללת עשר עבודות שנוצרו בחמש השנים האחרונות, למן ציורי קיר חדשים המתמקדים במהות המזוקקת של טקסט, דימוי וצבע ועד אובייקטים המוצגים בתיבות המתייחדות באיכות ארכיטקטונית.

את פני המבקרים הבאים מכיוון רחוב עולי ציון מקדמת עבודה גדולת-ממדים בשם “pantonecoolgray10” (2016), ולצדה עבודה קטנה יותר, “tuttifrutti” (2016) – שתיהן ציורי קיר שנוצרו בטכניקה של הדבקת ויניל (vinyl decal) וצבע אקרילי. Pantone היא חברה הידועה בזכות מערכת חדשנית שפיחתה לזיהוי, התאמה ותשדורת של גוני צבע, בעוד שהשם Tutti Frutti מתייחס קרוב לוודאי לארטיק הישראלי או לשירו של ליטל ריצ’רד בשם זה. סטיינבך מייחס חשיבות רבה להקשר של העבודה, ובציורי הקיר שלו הוא משתמש בארגון הארכיטקטוני הקיים של החלל על מנת לשכפל אותו, באופן שמעצים את התפיסה המרחבית.

לצד “pantonecoolgray10” מוצגות זו לצד זו ארבע תיבות זכוכית ועץ שיוצרו בעבודת יד, כשבכל אחת מיכל פח אחר מתוצרת Pantone. כאן חוקר סטיינבך את ההבנה שלנו של צבע דרך המבנים ומתקני המסגור שנועדו לצורך הצגתם. זאת בעוד שהעבודה “untitled (bocce ball)” (2013), שבה כדור בוצ’ה מעץ המוצג בתוך תיבה על קיר, היא אובייקט משחקי.

על קיר נוסף בחלל תלויה עבודה בשם “thelionking” (2016), ציור קיר המורכב מהדבקת ויניל גדולה על גבי משטח קיר שנצבע בצבע אקרילי בגוון צהוב-אוקרה, ובו סילואטה של ראשו של האריה מן המיוזיקל הידוע הנזכר בשם העבודה.

עבודתו של סטיינבך בשפה מבקשת לטעון שהקריאה כמוה כסוג של ראייה, מבחינה זו שגם כאשר אין הדבר כך במובן הצר של המילה, הרי שהשדרים הגרפיים המשגשגים כעת בתרבות המדיה שלו מרגילים אותנו למצב שבו מילה, דימוי ואובייקט נוטים להגיע אלינו יחד, צרורים בחבילה אחת. לסטיינבך יש עניין ב”ביטוי” הוורנקולרי בתור סוג של דיבור שגור, ישיר ומשותף, שתכניו נהירים לנו באופן מיידי. ההבטחה המגולמת בוורנקולרי – בצבע, באמרות הכנף, בסיסמאות הפרסום, במבע הפיגורטיבי – מקנה לתקשורת מראית של חוסר מאמץ. מילים, אובייקטים ודימויים נעשים זכירים וקלים לחזרה. אם אכן פוגעת השפה במטרה הרי זה מפני שה”ביטוי” הוורנקולרי משקף קונצנזוס של קריאוּת ושל שליטה רהוטה ביחסים החברתיים, כמו במשמעויות חברתיות מסוימות. בהפיכה של צביעה ורנקולרית לטקסט קיר, ציורי קיר או אובייקטים, סטיינבך מחולל היסט בהקשר המקורי של השפה שגילה ומשנע את האובייקטים לעבר אופנים הקשרים חדשים של זיהוי ואסוציאציה.

“חיים סטיינבך שייך לקבוצת האמנים המזוהים ביותר עם האמנות העכשווית, אלה שהרחיבו באופן משמעותי כל כך את גבולות הביטוי החזותי. התערוכה הקרובה תהווה ללא ספק ציון דרך לתצוגות הבאות בשלוחת מגזין III ביפו. אנחנו שמחים במיוחד על ההזדמנות להציג את עבודתו של סטיינבך לקהל מקומי ובינלאומי”, כך דוד נוימן.

חלל התצוגה של שלוחת מגזין III ביפו משתרע על פני 180 מ”ר. החלל תוכנן בקפידה כך שיתאפשר לצפות בתערוכות בכל שעות היום והלילה, ובעבודת האוצרות הושם דגש מיוחד על אפשרות הצפייה בתערוכות גם מבחוץ. החלל, ברחוב עולי ציון 34 ביפו, נבחר בזכות איכויותיו הארכיטקטוניות ובזכות המיקום שלו, בשכונת מגורים הגובלת בשוק הפשפשים ובלב האוכלוסיות השונות השוכנות בעיר – יהודים, נוצרים ומוסלמים.

כרמית גלילי, מנהלת מגזין III ביפו: “החלל הוא תוספת מלהיבה לנוף התרבותי של תל אביב-יפו. השלוחה היפואית היא המשך למעורבות ארוכת השנים של מוזיאון מגזין III בסצנת התרבות המקומית. החלל שנבחר לשלוחה ממוקם בשכונה בעלת היסטוריה עשירה ומעורבת, ואנחנו נלהבים לקראת האפשרות לתרום לה ולעורר עניין בקרב קהלים חדשים.”

על מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).

טסה פראון, המנהלת הנוכחית של מגזין III: “נכון לעכשיו, תוכנית התערוכות של מגזין III בשטוקהולם אינה פועלת, ובשנתיים הבאות אנו מתכוונים לבחון דרכים אלטרנטיביות לשמור על קשר עם ציבור המבקרים. זוהי הזדמנות בשבילנו להעמיד לבחינה גורפת את הדרכים המיטביות לתמוך באמנות ובאמנים ברמה המקומית והבינלאומית. פרטים על תוכנית התערוכות העתידית בשטוקהולם יימסרו במהלך 2018. אין צורך לומר שהצוות בשטוקהולם מעורב בשלוחת הלוויין של המוזיאון ביפו ותומך בה”.

על חיים סטיינבך

סטיינבך נולד ברחובות ב-1944, ומאז 1957 הוא חי ועובד בארה”ב. בעל תואר ראשון באמנות ממכון פראט (1968), ותואר שני באמנות מאוניברסיטת ייל (1973).

לאורך הקריירה האמנותית שלו הציג סטיינבך מעבודותיו במוזיאונים מרכזיים ברחבי העולם. ב-2013 הוצגה תערוכת יחד של סטיינבך במוזיאון הסל (Hessel Museum) שבמכללת בארד (Bard) בניו יורק, שכללה עבודות של האמן למן שנות ה-70 המוקדמות. התערוכה, “Once Again the World Is Flat”, הוצגה בהמשך בקונסטהאלה בציריך (Kunsthalle Zurich), ובגלריה סרפנטיין בלונדון. תערוכות יחיד נוספות הראויות לציון נערכו לסטיינבך באוסף מניל (The Menil Collection), יוסטון (2014); הגלריה הלאומית לאמנות של דנמרק, קופנהאגן (2013–2014); מוזיאון ברקלי לאמנות, אוניברסיטת ברקלי (2005); המוזיאון לאמנות מודרנית, וינה (1997); המוזיאון לאמנות עכשווית בקסטלו די ריבולי, טורינו (1995); מוזיאון הגוגנהיים, ניו יורק (עם אטורה ספאלטי, 1995); המרכז לאמנות עכשווית ויטה דה ויט, רוטרדם (1992); המוזיאון לאמנות עכשווית CAPC, בורדו (1988). עבודות משל סטיינבך נכללו בתערוכות קבוצתיות מרכזיות, ביניהן הטריאנלה בפריז (2012); הביאנלה של ליון (2000); הביאנלה בוונציה (1997); הדוקומנטה ה-9 והביאנלה בסידני (1992).

למידע נוסף:

Sophie Steel
SUTTON
Sophie@suttonpr.com
+44 (0)207 183 3577