גוף מים
אנטון הנינג, ג׳נין אנטוני וקימסוג׳ה
23 ליולי 2020 – 25 לספטמבר 2020
אוצרת: כרמית גלילי

״גוף מים״ מורכבת משלוש עבודות וידאו מאוסף מגזין lll, מוזיאון לאמנות עכשווית, של האמנים אנטון הנינג, ג’נין אנטוני וקימסוג’ה.

הנינג, אנטוני וקימסוג׳ה משתמשים במיתוסים ובתכונות המיוחסות למים כדי ליצר יחסים, אפשריים ובלתי אפשריים, בין הגוף למים. בכל אחת מהעבודות מקושר הגוף האנושי, המוגבל מעצם הווייתו, לכח טבע, אותו העין והמוח מתקשים לתפוס או לכמת.

בעבודה Voilá משתמש אנטון הנינג בגוף ככלי, ובמשטח המים הקפוא כקנבס. בעוד הוא משחק הוקי קרח, מכחולים ומברשות מוחלפים במחליקיים ומקל הוקי, משיכות מכחול מוחלפות בהחלקה על קרח ובחבטה בדיסקית. הנינג יוצר ציור מופשט שנשלט על ידי מקריות ותנועות אוטומטיות, מחווה לעבודתם של ז׳אן ארפ ומרסל דושאן. התוצאה, זמנית ומתעתעת ככל שתהיה דומה להפליא לציורי השמן של הנינג.

בעבודה Touch מתועדים ניסיונותיה של ג׳נין אנטוני ללכת על קו האופק, בין שמים למים, בנקודה הרחוקה ביותר שיכולה העין האנושית לתפוס. בשנת 2001 יצרה אנטוני את העבודה Moor, חבל, אותו היא כרכה מאוסף חפצים שנתנו לה חבריה ומכריה לאורך שנים. עבודה זו היא שנתנה לה את ההשראה ללמד את עצמה ללכת על חבל. Touch צולמה באיי הבהאמה, מול בית ילדותה של אנטוני. כשהחבל שוקע, גופה של אנטוני מתאחד עם קו האופק ומייצר את שיווי המשקל והאיחוד אותם היא מבקשת למצוא בעבודתה, דרך זיכרונות ילדותה.

בעבודת הווידאו של האמנית קימסוג׳ה, Bottari Alfa Beach, הגוף הפיסי אינו נוכח. העבודה צולמה ב-Alfa Beach שבניגריה, חוף אחד מיני רבים ששימשו כנמל לסחר בעבדים. בעצם העדרו של הגוף מן הדימוי, כמו גם בהפיכת היוצרות והתמונה, כך שהמים מופיעים מעל והשמים מתחת, מנסה האמנית לייצג כאב שלא ניתן להביע, כדי למחות על עוול שאינו ניתן לתיקון.

מגזין lll, מוזיאון לאמנות עכשווית בשטוקהולם שוודיה, נחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, ופועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין lll מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות של אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand). 

שעות פתיחה – לכניסה לחלל וצפייה בעבודות:
חמישי 14:00-20:00, שישי 10:00-14:00 או בתיאום מראש jaffa@magasin3.com

ניתן לצפות בעבודות וידאו מחוץ לחלל בכל יום, שבעה ימים בשבוע, בין השעות 18:00 – 23:00
הצפייה בעבודות מבחוץ דרך רחוב יוסי בן יוסי, מסביב לבניין

לפרטים נוספים:
הפלטפורמה לאמנות –  יחסי ציבור וייצוג אמנים.
ישראל אליהו, israel@theartplatform.org , נייד: 054-5552244

טל ר.
גברים שלא יכולים לשבת על סוסים :
24 אוקטובר, 2019 – 27 מרץ, 2020
אוצר: דיוויד ניומן

מגזין III יפו מתכבדים להודיע על תערוכת היחיד של האמן טל ר. “: גברים שלא יכולים לשבת על סוסים” שתיפתח ב-24 באוקטובר 2019. בתערוכה יוצג ציור יחיד של האמן, “Natten” (“לילה”), שנעשה בהזמנה מיוחדת של מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית משטוקהולם.

טל ר. (במקור רוזנצווייג) הוא אמן בעל שם בינלאומי, יליד תל אביב (1967) שעבר בגיל צעיר להתגורר בדנמרק, שם הוא חי ועובד עד היום.

טל ר. ידוע בשימוש הנועז שלו בצבע ובדימויים בעלי חיוניות עזה. בעבודותיו לאורך השנים קיימים אזכורים לתנועות אמנותיות מהעבר, ביניהן אקספרסיוניזם, פוביזם וסימבוליזם, כמו גם השפעות של ‘אאוטסיידר ארט’ ושל ציורי ילדים. טל ר. עובד במגוון סוגי מדיה, החל מציור, קולאז’ ופיסול ועד מיצב, רישום, הדפס וריהוט. לצד החזון הייחודי שלו כאמן, כמי שנושא מטען תרבותי כפול הוא ניחן ביכולת לדגום מתוך שני העולמות גם יחד. כל אלו מתבטאים היטב בשפה האמנותית שיצר, שפה שתוהה ושואלת ללא הרף על תמונות המציאות המקיפות אותנו.

דיוויד ניומן, אוצר התערוכה, מסביר את המחשבה שמאחורי ההזמנה יוצאת-הדופן הזו:

“הרעיון לפנות לאמן עכשווי ולהזמין ממנו עבודה הזהה במידותיה לאלה של ה’גרניקה’, ציורו האייקוני של פבלו פיקאסו, הוא רעיון שאני מטפח כבר שנים רבות; מדובר בקנווס שגובהו 3.49 מטר, המשתרע לרוחב המרשים של 7.77 מטר. ה”גרניקה” של פיקאסו הוא קרוב לוודאי אחד הציורים החשובים ביותר במאה ה-20. הציור, שנוצר מתוך פרץ של זעם ציורי, מתאר אירועים היסטוריים שהתרחשו ב-1937 באירופה.

עוד מספר ניומן: “למגזין III מערכת יחסים ארוכת-שנים עם טל ר., ומכאן שההחלטה לפנות אליו בבקשה להירתם להרפתקה זו לא הייתה קשה. לשמחתי הרבה, טל לא היסס לקחת על עצמו את המשימה הסבוכה הזאת. התייחסות מפורשת ל’גרניקה’ של פיקאסו לא הייתה חלק מן ההזמנה. בבסיס ההזמנה מטל ר. לא עמדה דרישה ליצור מחווה ל’גרניקה’ – לאמן ברמתו של טל ר. אין שום צורך להתמודד עם אתגר שכזה, אלא בהצעה להרחיב את טווח האפשרויות של הביטוי הנרטיבי. לצד אלה, טל ר. השקיע את עצמו לעומק בשאלות ציוריות סבוכות מעיקרן – איך אפשר בכלל ‘לצייר’ משהו מסיבי כל כך – חוויה שאין לי ספק שהוא שאב ממנה הנאה עצומה.

“התהפוכות הפוליטיות בעולם לא שככו מאז הזוועות שהושתו על העיר גרניקה. לתחושתי, המיקום המיוחד של מגזין III יפו, באזור עם היסטוריה עשירה כל כך ותרבות מגוונת מייצר מקום הולם להרהר על מצבה של האנושות, אל מול ציור מרשים כל כך. חשיפת “Natten” של טל ר., לראשונה לציבור כאן, בישראל, מציין הישג אמנותי ראשון במעלה.” כך אומר דיוויד ניומן.

על מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).

בינואר 2018 חנך מגזין III את שלוחת הקבע שלו ביפו בתערוכה של חיים סטיינבך. לאחריו הוצגו תערוכת יחיד של שילה היקס ותערוכת יחיד של קוסימה פון בונין. החלל ממוקם ברחוב עולי ציון 34, בשכונת מגורים מגוונת תרבותית ועשירה בהיסטוריה הגובלת בשוק הפשפשים של יפו. תכנית התערוכות העתידית של מגזין III יפו כוללת אמנים מקומיים ובינלאומיים כאחד.

אודות טל ר.

טל ר. הוא יליד תל אביב, 1967. בגיל שנה עבר עם משפחתו להתגורר בקופנהגן, דנמרק, העיר שבה גדל ובה הוא מתגורר עד היום. את לימודיו עשה באקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות שבקופנהגן. בין השנים 2005–2014 החזיק במשרת פרופסור באקדמיה לאמנויות שבדיסלדורף, גרמניה.

טל ר. הציג מעבודותיו ברחבי העולם, בתערוכות יחיד וכן בתערוכות קבוצתיות. בין תערוכות היחיד שהציג במוסדות תרבות שונים: הייסטינגס קונטמפוררי, בריטניה (2019); המוזיאון לאמנות עכשווית בדטרויט, ארה”ב (2018); מוזיאון בוימאנס ואן בונינגן, הולנד (2017); מוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית, דנמרק (2017); המוזיאון לאמנות מודרנית, גרמניה (2013); מוזיאון קונסטפאלאץ, גרמניה (2012); מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית, שבדיה (2009); הקונסטהאלה של קיל, גרמניה (2009); קונסטהאלה טיבינגן, גרמניה (2009); המוזיאון לאמנות הולסטברו, דנמרק (2009); מוזיאון אסל, אוסטריה (2008); המכון לאמנויות גרפיות של אואחאקה, מקסיקו (2008); מרכז התרבות דוס קוריוס, ברזיל (2008); קונסטהאלה מאנהיים, גרמניה (2007); הגלריה הלאומית לאמנות, דנמרק (2005); המוזיאון לאמנות הורסנס, דנמרק (2002); והמוזיאון לאמנות אורהוס, דנמרק (2000), בין רבים אחרים. בנוסף טל ר. השתתף בתערוכות קבוצתיות מרובות, ביניהן במוזיאון לאמנות מודרנית, פינלנד; מוזיאון שטאדה, גרמניה; המוזיאון לאמנות הולסטברו, דנמרק; האקדמיה המלכותית לאמנויות, אנגליה; מוזיאון פצ’י, איטליה; המוזיאון לאמנויות גרפיות, מקסיקו; מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית, שבדיה; המשכן לאמנות עין חרוד, ישראל ועוד.

עבודות מאת טל ר. מצויות באוספים ידועי שם בעולם כולו, ביניהם אלה של מוזיאון קונסטפאלאץ, גרמניה; המכון לאמנות של שיקגו, ארה”ב; מוזיאון אסל, אוסטריה; מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית, שבדיה; מוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית, דנמרק; מוזיאון בונפאנטן, הולנד; כיאזמה, המוזיאון לאמנות עכשווית, פינלנד; וכן באוספים פרטיים רבים.

“אוקיינוס וקפאין”
קוסימה פון בונין, מגזין III, יפו
11 אפריל – 30 אוגוסט 2019
אוצרת: כרמית גלילי

מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית בשטוקהולם, שמחים להודיע על “אוקיינוס וקפאין”, תערוכת יחיד מאת האמנית קוסימה פון בונין (Cosima von Bonin). התערוכה היא השלישית המוצגת בשלוחת הקבע של מגזין III ביפו מאז שנחנכה, בינואר 2018. “אוקיינוס וקפאין” מציגה שבע עבודות של האמנית שנוצרו בין השנים 2001–2018, ומאפשרת מבט מעמיק על העיסוק המתמשך של פון בונין באוקיינוס, בשלל צורות החיים המאכלסות אותו ובמערכת היחסים שביניהם לבני האדם.

קוסימה פון בונין היא אמנית גרמניה בעלת שם בינלאומי. היא נולדה ב-1962 במומבסה, קניה, גדלה באוסטריה ומתגוררת זה כמה עשורים בקלן שבגרמניה. פון בונין ידועה בזכות מיצבים גדולי-מימדים המשלבים מדיות שונות, ביניהם אובייקטים פיסוליים, “ציורים” מיריעות בד, וסאונד, ולעתים אף מדיה קולנועית, וידאו ומיצג. יצירתה מושפעת מתרבות הפופ וממסורות עממיות ומקומיות, מאופנה, מתרבות ההיפ-הופ והטכנו ומחוויות אישיות. אף שהם עשויים להיראות במבט ראשון כגני שעשועים למבוגרים, המיצבים של פון בונין נעים בין ההומוריסטי לאפל, בין משחקיות למתח טורד, בין פנטזיה למציאות מעוררת אימה.

בתערוכה, באוצרותה של כרמית גלילי, מנהלת ואוצרת מגזין III ביפו, יוצגו שבע עבודות של פון בונין, מהן ארבע השייכות לאוסף הקבע של המוזיאון בשטוקהולם. Item (2001) כוללת סירה באורך 11 מ’ שהולבשה במעטפת בד מרשימה שנתפרה למידותיה. העבודה נוצרה במיוחד לתערוכה Free Port שהוצגה במגזין III באותה שנה. בעבודה Seasons in the Abyss (2006) נראה תמנון – חיה ימית החוזרת בעבודתה של פון בונין – העשוי בד וזכוכית. Deprionen: A Voyage to the Sea (2006) הוא “ציור” רחב-מימדים שנוצר ביריעות טקסטיל, באורך 3.19 מ’ וברוחב 3.57 מ’.

HERMIT CRAB IN FAKE ROYÈRE & MVO’S HERMIT CRAB [FAKE ROYÈRE], עבודה מ-2010, מלווה במוזיקה מאת המלחין העכשווי מוריץ פון אוסוואלד. גם כאן יצור ימי, סרטן נזיר השרוע בנוחיות על כיסא שעוצב במקור על ידי המעצב הנודע ז’אן רוייר (Jean Royère). הכיסא, חלק ממערכת ישיבה לגן בסגנון חינני ומשובב, עוצבה ב-1958 בהזמנת הנסיכה שאהנז, בתו של השאה הפרסי. קבוצת העבודות החותמת את התערוכה כוללת את WHAT IF IT BARKS 5 (PETITE VERSION WITH BLUE UKULELE), את WHAT IF IT BARKS 6 (PETITE VERSION WITH BLACK UKULELE) ואת WHAT IF IT BARKS 7 (COFFEE POT VERSION) (כולן מ-2018), עבודות הממשיכות את עיסוקה של האמנית במוטיבים ימיים, עם דגי מקרל מולבשים בחן וגלשנים משנות ה-70.

“התערוכה ‘אוקיינוס וקפאין’ היא הזדמנות נהדרת ויוצאת דופן לקהל מקומי ובינלאומי כאחד לחזות באוסף מרשים של עבודות מאת בונין, מבחר המקיף 20 שנות יצירה בקריירה של האמנית המרתקת הזו. זו התערוכה הראשונה של פון בונין המוצגת בארץ, וזו גם הפעם הראשונה שחלל הלוויין של מגזין III ביפו מציג עבודות מתוך האוסף המרשים של מוזיאון האם בשטוקהולם,” כך גלילי, אוצרת התערוכה של פון בונין ביפו. 

על מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).

בינואר 2018 חנך מגזין III את שלוחת הקבע שלו ביפו עם תערוכה של חיים סטיינבך, שלאחריה הוצגה תערוכת יחיד של שילה היקס, שנפתחה באוקטובר 2018. החלל ממוקם ברחוב עולי ציון 34, בשכונת מגורים מגוונת תרבותית ועשירה בהיסטוריה הגובלת בשוק הפשפשים של יפו. תכנית התערוכות העתידית של מגזין III יפו כוללת אמנים מקומיים ובינלאומיים כאחד.

על קוסימה פון בונין

קוסימה פון בונין נולדה ב-1962 במומבסה, קניה. היא גדלה באוסטריה ומתגוררת זה שנים רבות בקלן שבגרמניה. פון בונין היא בוגרת האוניברסיטה לאמנויות היפות בהמבורג, גרמניה.

פון בונין הציגה תערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי העולם. ב-2007 הציגה לראשונה תערוכה מקיפה מעבודותיה בארה”ב, Roger and Out, במוזיאון לאמנות עכשווית בלוס אנג’לס. תערוכות יחיד נוספות שלה הוצגו במוסדות אמנות מובילים, ביניהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MOMUK) בווינה (2014); מוזיאון ה-Artipelag בגוסטבסברג, שוודיה (2013); מוזיאון מילדרד ליין קמפר, סיינט לואיס, ארה”ב (2011); מוזיאון לודוויג, קלן (2011); המוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית (MAMCO), ג’נבה (2011); הקונסטפריין של קלן (2004); קונסטפריין המברוג (2001); קונסטפריין בראונשווייג, גרמניה (2000); והקונסטהאלה סנט גאלן, שווייץ (1999). בנוסף השתתפה פון בונין בתערוכות קבוצתיות במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA), ניו יורק; Les Abbatoirs, טולוז, צרפת; ובדוקומנטה 12 בקאסל, גרמניה, בין תערוכות רבות אחרות.

עבודות מאת פון בונין כלולות באוספים חשובים ברחבי העולם, ביניהם זה של מוזיאון הטייט בבריטניה; המוזיאון לאמנות חדשה בקרלסרוהה, גרמניה; מגזין III, שטוקהולם; מוזיאון הסטדלייק, אמסטרדם; וכן המוזיאון לאמנות עכשווית, לוס אנג’לס, המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, ומוזיאון מילדרד ליין קמפר, סיינט לואיס.

למידע נוסף:
הפלטפורמה לאמנות – יחסי ציבור וייצוג אמנים.
מטר כהן, נייד: 054-4750726
matar@theartplatform.org

“מגדלור”
שילה היקס, מגזין III יפו
11 באוקטובר  2018– 15 בפברואר 2019
אוצרת: כרמית גלילי

מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית בשטוקהולם, שמחים להודיע על “מגדלור”, תערוכת יחיד של האמנית שילה היקס (Sheila Hicks). “מגדלור” היא התערוכה השנייה שתוצג בחלל היפואי מאז שנפתח בינואר 2018 כשלוחת קבע של המוזיאון. בתערוכה תוצג סדרת פסלים מאת היקס המתייחדים בצבעוניות עזה ובחומריות מגוונת, החל מסיבים טבעיים כמו פשתן וכותנה ועד חומרים שפותחו בטכניקות חדישות של מחקר תעשייתי.

היקס, אמנית אמריקאית בעלת שם-בינלאומי המתגוררת בפריז מאז שנות ה-60, היא בעלת קריירה אמנותית החובקת שישה עשורים. היא נודעת בשימוש פורץ הדרך שלה בחומר ובצבע, ובעבודתה האמנותית הגדירה מחדש גבולות מדיומליים ואחרים. בראשית דרכה הושפעה מטקסטילים פרה- קולומביאנים ומאז לא פסקה לחדש, כאשר העבודות עצמן – בצבעוניות עזה ובריבוי גוונים – משתנות ומתאימות את עצמן בכל פעם לסביבה שבה הן מוצבות.

“מגדלור”, באוצרותה של כרמית גלילי, מנהלת ואוצרת השלוחה היפואית של מגזין III, מציגה שלושה מיצבים משמעותיים שיצרה היקס בשנים האחרונות. המרכזי שבהם, “Saffron Sentinel” (2017), הוא עבודה גדולת-מימדים התופסת שטח ניכר מחלל התצוגה; היא מוצבת כך שאפשר לראותה מבעד לחלונות בשתי החזיתות של החלל, ביום ובלילה. במקור יצרה היקס את העבודה בעלת הנוכחות המסיבית הזו לתערוכה הרטרוספקטיבית שהציגה במרכז פומפידו בפריז בחורף של השנה החולפת. העבודה מורכבת מלמעלה מ-200 צרורות של פיגמנט טהור שלופפו לסיבים רופפים. אלו הוערמו על הרצפה עד לתקרה, בהעמדה המזמינה את קהל הצופים להתמסר לפנטזיית הצבע.

עוד יוצג בתערוכה “Commets“, (2016–2018), תבליט פיסולי המורכב מפסלים מעוגלים במגוון צורות, צבעים ומרקמים. גרסה מוקדמת יותר של המקבץ הדרמטי הזה, הפרוס כאן לאורכו של אחד הקירות העיקריים בחלל, הוצגה השנה במוזיאון לאמנות מודרנית בפריז.

המיצב השלישי בתערוכה, “Menhir” (2016), ייתלה מתקרת החלל של מגזין III  יפו, המתנשאת לגובה כפול. זהו עמוד רך העשוי מאגודות של חבלים הגולשים מטה אל הרצפה בפרץ מתנחשל, ליצירת טקסטורה נוזלית ואלגנטית.

היקס בחרה את הכותרת לתערוכה – תרגום פונטי של “מגדלור” באותיות לועזיות – כאזכור סימבולי למערכים צורניים המדריכים אותנו בדרכנו.

לדברי גלילי, “זוהי הזדמנות נהדרת לקהל ישראלי ובינלאומי כאחד לחוות את יצירתה היקס, אמנית שהעיסוק הנלהב שלה בחומרים חדישים ובלתי שגרתיים, לצד העניין העמוק שלה בטכניקות ייצור מסורתיות בשלל תרבויות, תורמים להבנה התרבותית שלנו.”

על מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).

בינואר 2018 חנך מגזין III את שלוחת הקבע שלו ביפו עם תערוכה של חיים סטיינבך, שנפתחה באוקטובר 2018. החלל ממוקם ברחוב עולי ציון 34, בשכונת מגורים מגוונת תרבותית ועשירה בהיסטוריה הגובלת בשוק הפשפשים של יפו. תכנית התערוכות העתידית של מגזין III יפו כוללת אמנים מקומיים ובינלאומיים כאחד.

על שילה היקס

שילה היקס, ילידת הייסטינגס, נברסקה, היא בוגרת תואר ראשון ושני באמנויות מאוניברסיטת ייל. זכתה במלגת פולברייט ב-1957–1958, בעזרתה נסעה לצייר בצ’ילה. בעת ששהתה בדרום אמריקה התפתח העניין שלה בעבודה עם סיבים. כיום, לאחר שייסדה בתי מלאכה במקסיקו, צ’ילה ודרום אפריקה ואחרי שעבדה במרוקו ובהודו, היא מחלקת את זמנה בין סטודיו בפריז ובין ניו יורק.

היקס הציגה מעבודותיה ברחבי העולם, בתערוכות יחיד וקבוצתיות. היא השתתפה בביאנלה בוונציה ב-2017, בביאנלה של מוזיאון הוויטני, ניו יורק, ב-2014, ובביאנלה של סאו פאולו, ב-2012. בין תערוכות היחיד שהציגה בשנים האחרונות: “Liges de Vie” במרכז פומפידו בפריז ב-2018, “Free Threads” 1954–2017″, במוזיאון אמפרו במקסיקו, ו-“Pêcher dans La Rivière” בגלריה אליסון ז’אק בלונדון, ב-2013. תערוכה רטרוספקטיבית מרכזית מעבודותיה, “50 Years”, הוצגה בתחילה בגלריה אדיסון לאמנות אמריקאית, ונדדה בהמשך למכון לאמנות עכשווית בפילדלפיה, ולמוזיאון מינט בשרלוט, צפון קרוליינה.

עבודותיה של היקס נכללות באוספי מוזיאון המטרופולין והמוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק; המוזיאון לאמנויות יפות, בוסטון; המכון לאמנות, שיקגו; מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון; מוזיאון סטדלייק, אמסטרדם; מרכז פומפידו, פריז; המוזיאון לאמנות מודרנית, טוקיו; המוזיאון לאמנויות יפות, סנטיאגו, צ’ילה; המרכז לאמנות בסיאול, קוריאה; ומוזיאון ישראל, ירושלים.

למידע נוסף:
Jasmine Hersee
Sutton
jasmine@suttonpr.com
+44 (0)207 183 3577

זרובבל
חיים סטיינבך, מגזין III יפו
20 לינואר – 13 ליולי 2018
אוצר: דיוויד ניומן

מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית הפועל בשטוקהולם, שמח להציג את “זרובבל”, תערוכה של האמן חיים סטיינבך שתחנוך שלוחה חדשה של המוזיאון ביפו. “זרובבל” היא תערוכת היחיד הראשונה שנערכת בארץ לסטיינבך, אמן אמריקאי יליד ישראל. התערוכה פותחת את תוכנית התערוכות המגוונת העתידה להתקיים בחלל מגזין III ביפו, שתכלול אמנים מקומיים ובילאומיים כאחד.

במוקד העשייה האמנותית של סטיינבך מאז שנות ה-70 מהלך של בחירה וארגון של חפצי יומיום הבאים מתוך מבחר של הקשרים, חברתיים ותרבותיים כאחד. החפצים, המשתתפים במשחק דינמי של “מערכי תצוגה”, מוצגים לנו בזכות עצמם, באופן המחדד את הזהות שלהם ואת מגוון המשמעויות והאסוציאציות הטעונות בהם.

התערוכה “זרובבל”, באוצרותו של דוד נוימן, כוללת עשר עבודות שנוצרו בחמש השנים האחרונות, למן ציורי קיר חדשים המתמקדים במהות המזוקקת של טקסט, דימוי וצבע ועד אובייקטים המוצגים בתיבות המתייחדות באיכות ארכיטקטונית.

את פני המבקרים הבאים מכיוון רחוב עולי ציון מקדמת עבודה גדולת-ממדים בשם “pantonecoolgray10” (2016), ולצדה עבודה קטנה יותר, “tuttifrutti” (2016) – שתיהן ציורי קיר שנוצרו בטכניקה של הדבקת ויניל (vinyl decal) וצבע אקרילי. Pantone היא חברה הידועה בזכות מערכת חדשנית שפיחתה לזיהוי, התאמה ותשדורת של גוני צבע, בעוד שהשם Tutti Frutti מתייחס קרוב לוודאי לארטיק הישראלי או לשירו של ליטל ריצ’רד בשם זה. סטיינבך מייחס חשיבות רבה להקשר של העבודה, ובציורי הקיר שלו הוא משתמש בארגון הארכיטקטוני הקיים של החלל על מנת לשכפל אותו, באופן שמעצים את התפיסה המרחבית.

לצד “pantonecoolgray10” מוצגות זו לצד זו ארבע תיבות זכוכית ועץ שיוצרו בעבודת יד, כשבכל אחת מיכל פח אחר מתוצרת Pantone. כאן חוקר סטיינבך את ההבנה שלנו של צבע דרך המבנים ומתקני המסגור שנועדו לצורך הצגתם. זאת בעוד שהעבודה “untitled (bocce ball)” (2013), שבה כדור בוצ’ה מעץ המוצג בתוך תיבה על קיר, היא אובייקט משחקי.

על קיר נוסף בחלל תלויה עבודה בשם “thelionking” (2016), ציור קיר המורכב מהדבקת ויניל גדולה על גבי משטח קיר שנצבע בצבע אקרילי בגוון צהוב-אוקרה, ובו סילואטה של ראשו של האריה מן המיוזיקל הידוע הנזכר בשם העבודה.

עבודתו של סטיינבך בשפה מבקשת לטעון שהקריאה כמוה כסוג של ראייה, מבחינה זו שגם כאשר אין הדבר כך במובן הצר של המילה, הרי שהשדרים הגרפיים המשגשגים כעת בתרבות המדיה שלו מרגילים אותנו למצב שבו מילה, דימוי ואובייקט נוטים להגיע אלינו יחד, צרורים בחבילה אחת. לסטיינבך יש עניין ב”ביטוי” הוורנקולרי בתור סוג של דיבור שגור, ישיר ומשותף, שתכניו נהירים לנו באופן מיידי. ההבטחה המגולמת בוורנקולרי – בצבע, באמרות הכנף, בסיסמאות הפרסום, במבע הפיגורטיבי – מקנה לתקשורת מראית של חוסר מאמץ. מילים, אובייקטים ודימויים נעשים זכירים וקלים לחזרה. אם אכן פוגעת השפה במטרה הרי זה מפני שה”ביטוי” הוורנקולרי משקף קונצנזוס של קריאוּת ושל שליטה רהוטה ביחסים החברתיים, כמו במשמעויות חברתיות מסוימות. בהפיכה של צביעה ורנקולרית לטקסט קיר, ציורי קיר או אובייקטים, סטיינבך מחולל היסט בהקשר המקורי של השפה שגילה ומשנע את האובייקטים לעבר אופנים הקשרים חדשים של זיהוי ואסוציאציה.

“חיים סטיינבך שייך לקבוצת האמנים המזוהים ביותר עם האמנות העכשווית, אלה שהרחיבו באופן משמעותי כל כך את גבולות הביטוי החזותי. התערוכה הקרובה תהווה ללא ספק ציון דרך לתצוגות הבאות בשלוחת מגזין III ביפו. אנחנו שמחים במיוחד על ההזדמנות להציג את עבודתו של סטיינבך לקהל מקומי ובינלאומי”, כך דוד נוימן.

חלל התצוגה של שלוחת מגזין III ביפו משתרע על פני 180 מ”ר. החלל תוכנן בקפידה כך שיתאפשר לצפות בתערוכות בכל שעות היום והלילה, ובעבודת האוצרות הושם דגש מיוחד על אפשרות הצפייה בתערוכות גם מבחוץ. החלל, ברחוב עולי ציון 34 ביפו, נבחר בזכות איכויותיו הארכיטקטוניות ובזכות המיקום שלו, בשכונת מגורים הגובלת בשוק הפשפשים ובלב האוכלוסיות השונות השוכנות בעיר – יהודים, נוצרים ומוסלמים.

כרמית גלילי, מנהלת מגזין III ביפו: “החלל הוא תוספת מלהיבה לנוף התרבותי של תל אביב-יפו. השלוחה היפואית היא המשך למעורבות ארוכת השנים של מוזיאון מגזין III בסצנת התרבות המקומית. החלל שנבחר לשלוחה ממוקם בשכונה בעלת היסטוריה עשירה ומעורבת, ואנחנו נלהבים לקראת האפשרות לתרום לה ולעורר עניין בקרב קהלים חדשים.”

על מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).

טסה פראון, המנהלת הנוכחית של מגזין III: “נכון לעכשיו, תוכנית התערוכות של מגזין III בשטוקהולם אינה פועלת, ובשנתיים הבאות אנו מתכוונים לבחון דרכים אלטרנטיביות לשמור על קשר עם ציבור המבקרים. זוהי הזדמנות בשבילנו להעמיד לבחינה גורפת את הדרכים המיטביות לתמוך באמנות ובאמנים ברמה המקומית והבינלאומית. פרטים על תוכנית התערוכות העתידית בשטוקהולם יימסרו במהלך 2018. אין צורך לומר שהצוות בשטוקהולם מעורב בשלוחת הלוויין של המוזיאון ביפו ותומך בה”.

על חיים סטיינבך

סטיינבך נולד ברחובות ב-1944, ומאז 1957 הוא חי ועובד בארה”ב. בעל תואר ראשון באמנות ממכון פראט (1968), ותואר שני באמנות מאוניברסיטת ייל (1973).

לאורך הקריירה האמנותית שלו הציג סטיינבך מעבודותיו במוזיאונים מרכזיים ברחבי העולם. ב-2013 הוצגה תערוכת יחד של סטיינבך במוזיאון הסל (Hessel Museum) שבמכללת בארד (Bard) בניו יורק, שכללה עבודות של האמן למן שנות ה-70 המוקדמות. התערוכה, “Once Again the World Is Flat”, הוצגה בהמשך בקונסטהאלה בציריך (Kunsthalle Zurich), ובגלריה סרפנטיין בלונדון. תערוכות יחיד נוספות הראויות לציון נערכו לסטיינבך באוסף מניל (The Menil Collection), יוסטון (2014); הגלריה הלאומית לאמנות של דנמרק, קופנהאגן (2013–2014); מוזיאון ברקלי לאמנות, אוניברסיטת ברקלי (2005); המוזיאון לאמנות מודרנית, וינה (1997); המוזיאון לאמנות עכשווית בקסטלו די ריבולי, טורינו (1995); מוזיאון הגוגנהיים, ניו יורק (עם אטורה ספאלטי, 1995); המרכז לאמנות עכשווית ויטה דה ויט, רוטרדם (1992); המוזיאון לאמנות עכשווית CAPC, בורדו (1988). עבודות משל סטיינבך נכללו בתערוכות קבוצתיות מרכזיות, ביניהן הטריאנלה בפריז (2012); הביאנלה של ליון (2000); הביאנלה בוונציה (1997); הדוקומנטה ה-9 והביאנלה בסידני (1992).

למידע נוסף:

Sophie Steel
SUTTON
Sophie@suttonpr.com
+44 (0)207 183 3577

חיים סטיינבך, מגזין III יפו
פתיחה: 20.1.2018
אוצר: דיוויד נוימן

מגזין III, מוזיאון ועמותה לאמנות עכשווית הפועל בשטוקהולם, פותח חלל תצוגה חדש ביפו שיהווה שלוחת לווין של המוזיאון. מגזין III יפו הוא חלל תצוגה ללא מטרות רווח שיציג תכנית תערוכות מגוונת של אמנים מקומיים ובינלאומיים. את החלל תחנוך תערוכת יחיד של האמן האמריקאי יליד ישראל חיים סטיינבך. זוהי תערוכת היחיד הראשונה של סטיינבך בישראל.

הפרקטיקה האמנותית של סטיינבך מבוססת על איסוף חפצים יומיומיים ממגוון הקשרים חברתיים ותרבותיים, אותם הוא מסדר כ״תצוגה״, המביימת את האובייקטים בדרכים חדשות ומדגישה את זהותם ואת מגוון המשמעויות והאסוציאציות הנלוות להם. התערוכה בחלל החדש ביפו, אותה יאצור דיוויד נוימן, תכלול ציורי קיר של סטיינבך מן העת האחרונה, העוסקים במהות של טקסט, דימוי, וצבע, לצד אובייקטים מורכבים, המוצגים בתיבות בעלות איכות ארכיטקטונית.

לדברי דיוויד נוימן, “חיים סטיינבך משתייך לקבוצה המייצגת של אמנים עכשוויים בולטים, אותם אמנים שהרחיבו את גבולות זירת ההבעה החזותית בצורה כה משמעותית. תערוכה זו תהווה נקודת התייחסות לתערוכות עתידיות במגזין III יפו. אנו גאים להציג את גוף העבודות של חיים סטיינבך בפני קהל מקומי ובינלאומי”.

חלל התצוגה של מגזין III יפו מתפרש על פני 180 מ”ר. החלל תוכנן כך שניתן לצפות בתערוכות בכל שעה של היום או הלילה, תוך שימת דגש אוצרותי על נראותן של התערוכות מן החוץ. החלל נמצא ברח’ עולי ציון 34, ונבחר בשל מיקומו והאיכויות הארכיטקטוניות שלו. הוא ממוקם בשכונת מגורים הגובלת בשוק הפשפשים של יפו, בלב האוכלוסיות היהודיות, המוסלמיות והנוצריות של העיר. 

לדברי מנהלת מגזין III יפו, כרמית גלילי, “זוהי תוספת משמעותית לתל אביב-יפו. מגזין III  יפו ממשיך את המעורבות ארוכת השנים של מגזין III בסצנת התרבות הישראלית. האזור בו ממוקם החלל הוא בעל היסטוריה עשירה ורב-תרבותית, ואנו מעוניינים לתרום לסביבה, להשתלב בה ולהזמין קהלים חדשים אל המוזיאון”. 

אודות מגזין III מוזיאון ועמותה לאמנות עכשווית

המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987 מתוך האמונה ביכולתה של אמנות לחולל שינוי ולעורר השראה בקרב אנשים ובחברה בכללה. התערוכות שהוצגו במגזין III מאז היווסדו זכו לתהודה בשדה האמנות הבינלאומי, והמוזיאון מעשיר בהתמדה את אוסף הקבע שלו, הכולל עבודות מאת אמנים עכשוויים מובילים. בין התערוכות הבולטות שהוצגו בו לאחרונה: טום פרידמן (Friedman), קתרינה גרוסה (Grosse), טוני אורסלר (Oursler), מיקה רוטנברג (Rottenberg), איי וייוויי (Ai Weiwei), אנדריאה זיטל (Zittel) וגונל ואלשטרנד (Wåhlstrand).

לדברי טסה פראון, מנהלת מגזין III מוזיאון ועמותה לאמנות עכשווית, “חללי התצוגה של מגזין III בשטוקהולם סגורים כעת. במהלך השנתיים הבאות, יבחן המוזיאון דרכים אלטרנטיביות לשמור על קשר עם ציבור המבקרים ולהמשיך לתמוך באמנות ובאמנים ברמה הלאומית והבינלאומית. פרטים נוספים לגבי תכניות עתידיות בשטוקהולם יימסרו בשנת 2018. הצוות בשטוקהולם מעורב כמובן גם בתמיכה בשלוחת הלווין של המוזיאון ביפו”. 

אודות חיים סטיינבך

נולד ברחובות בשנת 1944. חי ועובד בארה”ב מאז 1957. מתגורר בברוקלין, ניו יורק. בעל תואר ראשון באמנות ממכון פראט (1968) ותואר שני באמנות מאוניברסיטת ייל (1973). 

במשך יותר מארבע עשורים חוקר חיים סטיינבך את הממדים הפסיכולוגיים, האסתטיים, התרבותיים והטקסיים של תהליכי אספנות ותצוגה הנוגעים לאובייקטים קיימים. עבודתו עוסקת במושג “תצוגה” כמערך שמפנה את הזרקור אל חפצים, ומעורר את המודעות למהלכי הצגה. עבודתו של סטיינבך נטלה חלק משמעותי בפיתוח הדיאלוג האמנותי הפוסט-מודרני, והגדירה מחדש באופן רדיקלי את מעמדו של האובייקט באמנות.  

במהלך הקריירה שלו הציג סטיינבך את עבודותיו באופן קבוע במוזיאונים מרכזיים ברחבי העולם. בשנת 2013 הוצגו עבודותיו ברטרוספקטיבה חשובה במוזיאון הסל שבמכללת בארד בניו יורק, שכללה עבודות החל משנות השבעים המוקדמות. התערוכה,  

“Once Again the World Is Flat״, נדדה לקונסהאלה ציריך ולגלריה סרפנטין בלונדון. תערוכות יחיד חשובות נוספות הוצגו באוסף מניל, יוסטון (2014), במוזיאון סטטנס לאמנות בקופנהגן (2014-2013), במוזיאון ברקלי לאמנות שבאוניברסיטת ברקלי (2005), במוזיאון לאמנות מודרנית בוינה (1997), במוזיאון לאמנות עכשווית CAPC בבורדו (1988), במוזיאון לאמנות עכשווית קסטלו די ריבולי בטורינו (1995), במוזיאון ריטר באוסטריה (1994), במוזיאון הגוגנהיים בניו יורק (יחד עם אטורה ספלטי), ובמרכז ויטה דה ויט לאמנות עכשווית ברוטרדם (1992). בשנת 1999 הוצגו עבודותיו בביאנלה של ונציה כחלק מתערוכת האמנות הבינלאומית ה-47 שאצר ג’רמנו סלנט. 

למידע נוסף: 
For press enquiries please contact:
Sophie Steel
SUTTON 
Sophie@suttonpr.com
+442071833577