אנה-לנה ורנר: טל, איך הגבת כשדיוויד נוימן, האוצר של תערוכתך “: גברים שלא יכולים לשבת על סוסים”, פנה אליך עם הרעיון לצייר ציור באותו גודל בדיוק כמו ה”גרניקה ” עבור מגזין III יפו?
טל ר.: לשאול כל צייר משהו כזה זו רק דרך נוספת לומר “אני הולך להרוג אותך”. [1]
–
בשיחה ביניהם ידונו ניומן וטל בנסיבות היווצרותו של הציור “הלילה” ובמה שהתרחש לאחר מכן.

טל ר. הוא אמן בעל שם בינלאומי, יליד תל אביב (1967) שעבר בגיל צעיר להתגורר בדנמרק, שם הוא חי ועובד עד היום. את לימודיו עשה באקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות שבקופנהגן. בין השנים 2005–2014 החזיק במשרת פרופסור באקדמיה לאמנויות שבדיסלדורף, גרמניה. טל ר. הציג מעבודותיו ברחבי העולם, בתערוכות יחיד וכן בתערוכות קבוצתיות. ועבודותיו נמצאות באוספים יידועי שם בעולם.

דיוויד ניומן, מייסד שותף ויו״ר  Magasin III , מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם שוודיה, פתח בינואר 2018 שלוחת קבע ביפו. המוזיאון, שנחשב לאחד המוסדות המובילים באירופה לאמנות עכשווית, פועל מאז 1987. ניומן הוא יו”ר המוזיאון היהודי בשטוקהולם, אחד ממייסדי תכנית התואר השני ללימודי אוצרות באוניברסיטת שטוקהולם, ויזם שותף של ה Accelerator –  חלל בו נפגשים אמנות ומדע באוניברסיטת שטוקהולם

[1] מתוך ראיון ל- ARTFRIDGE על ידי אנה-לנה ורנר.

כשבנו הרביעי ג’יבריל נולד, עימאד, פלאח פלסטיני, מקבל את המצלמה הראשונה שלו. בכפר שלו – בילעין, מתחילה בניית גדר ההפרדה על אדמות תושבי הכפר ולכן הם מתחילים להתנגד נגד החלטה זו. במשך יותר משש שנים עימאד מתעד את המאבק המונהג על ידי שניים מחבריו הטובים ובו בעת מצלם את בנו הולך וגודל. במהרה משפיע המאבק על משפחתו ועל חייו שלו. מעצרים יומיים ופלישות ליליות מעוררות פחד במשפחה, חבריו ואחיו נעצרים, נפגעים מירי או נעצרים ונשלחים לכלא. מצלמה אחר מצלמה מרוסקת או נורית , כל מצלמה היא פרק בחייו. יחד עם שותפו, הבמאי הישראלי גיא דוידי, הם יוצרים סרט אינטימי ועוצמתי מלא חמלה.
הסרט היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, וביון היתר זכה בפרס האמי בשנת 2013, ובפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס 2012.

בשיחה יספר עימאד בורנאט אודות השפעת הסרט על חייו ועל המאבק בבילעין.

הלילה, יצירתו העכשווית של האמן טל ר. בתערוכה  : גברים שלא יכולים לשבת על סוסים – שאצר דיוויד ניומן, הוזמנה על ידי מגזין III, מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית מתוך רצון להתכתב עם ציורו המונומנטלי של פיקאסו, הגרניקה. אולם, מבט חטוף בשתיהן יעלה מיד שמלבד גודלן העצום הזהה – אין בהן לכאורה כלל מן המשותף. בהרצאה, נבקש לבחון טענה זאת, באמצעות עיון בהקשרים הפוליטיים וההיסטוריים בהן התהוו היצירות הללו. עיון, שיבקש לחשוב על הקשר האמביוולנטי שקיים בין מעשה האמנות ונקודת הזמן והמרחב שבה הוא נעשה ויצביע על קווי דמיון מפתיעים, גם אם כאמור לא גלויים מיידית, בפועלם של האמנים האמורים.

ד”ר גולן להט, הוא מומחה לפילוסופיה פוליטית, מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת ת”א ובבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מנהל אקדמי של “אידיאה”- אוניברסיטת ת”א לנוער, תכנית למחוננים בתחומי מדעי הרוח, החברה והאומנויות ומחבר הספרים “הפיתוי המשיחי: עלייתו ונפילתו של השמאל הישראלי” ו”לחשוב מחדש על הקידמה: ההשלכות הפוליטיות של תורת ההכרה של קאנט”.

* גרניקה, פאבלו פיקאסו, 1937
** הלילה, טל ר., 2019

בשיחה ביניהם דנו גינזבורג וקן בשאלות הנוגעות להשפעה של התפתחויות טכנולוגיות על פעולות אזרחיות והתנגדותיות. כיצד שינויים במדיום הצילומי מאפשרים קריאה אחרת של המרחב האזרחי וניסוח אופני פעולה חדשים, ואיך אלו מתבטאים בשדה האמנות.

ד”ר רותי גינזבורג היא חוקרת ומרצה לתרבות חזותית, עוסקת בתחומים של צילום וזכויות אדם, והיבטים פוליטיים של הצילום. ד”ר גינזבורג מרצה במדרשה לאמנות מכללת בית ברל ובאקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. היא חברה בקבוצת הלקסיקון למושגים פוליטיים במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ואחת מעורכות כתב העת “מפתח”.

אריאל קן הוא אמן וחוקר המתגורר כיום בלונדון. במסגרת הסוכנות לארכיטקטורה פורנזית באוניברסיטת גולדסמית’, הפרקטיקה האמנותית והמחקר של קן עוסקים ביחסים בין מדינה, לאומיות דתית וטכנולוגיות הדמיה, ומנסים לחשוף ולאתגר את האופן שבו המנגנון הצילומי מושרש ברעיון של בניית והבניית המציאות הפיסית. עבודות ופרסומים של קן הוצגו בתערוכות וכתבי עת בארץ ובעולם.