סמדר דרייפוס

מגזין 3 יפו: היי סמדר, מה שלומך בימים אלו?

ס.ד: אני בסדר, בבית בלונדון בהפסקה הארוכה הזו מאז מרץ. מאפסת את המערכת אחרי שנתיים של יותר מדי נסיעות. עוצרת ומתחילה מחדש, חושבת על מרחק כמצב, כחומר, כמכשול וגם כהזדמנות.

מגזין 3 יפו: ספרי לנו משהו על העבודה מהאוסף שאנו רואים כאן?

ס.מ: “360 מעלות” צולם בשנת 2006, בערב שישי חם על חוף הים שבין יפו לתל אביב, כשקבוצות אנשים שונות בחברה הישראלית/פלסטינית חולקות יחד את המרחב הציבורי הספציפי הזה. העבודה נעשתה במשותף עם בן זוגי, לנארט ואן אולדנבורג, שצילם את המבט הרפלקטיבי המאוד איטי הזה הקולט התרחשות בזמן אמת (real time), מבט שנמשך לאורך 26 דקות ארוכות ונחווה באמצעות תנועת המצלמה. זהו סוג של ‘סריקה’ רצופה של הנוף, באמצעות עדשת טלפוטו עמוקה, וניסיון לתפוס משהו תת-הכרתי ומלא סתירות שמתקיים בתוך היומיומי, ומחלחל מבעד לשכבות הטופולוגיה החברתית שהתקיימה באופן אקראי באותו מרחב וזמן.
המבט הזה מתחיל עם שקיעת החמה בתקריב של קבוצת סועדים במרפסת של מסעדת חוף יוקרתית, עובר בהדרגה אל הנופשים על שפת הים כשנוף יפו נראה ברקע, נע לאיטו אל תוך הים והמתרחצים, ממשיך בחשיכה אל הצועדים בטיילת ואל המשפחות שהתאספו סביב מנגלים על גבעות הדשא של גן צ’רלס קלור, וחוזר כל הדרך אל המסעדה ממנה התחיל. כשהמצלמה ‘סורקת’ את הסצנות האלה בטייק אחד מתמשך, היא בו-זמנית חושפת ומסתירה מיקרו-נרטיבים רבים שמתרחשים מולה, אבל לא עוצרת להתעכב על אף אחד מהם. את הסאונד הקלטתי עם תנועת המצלמה כשהמיקרופון בכיוון הפוך לזה של העדשה.
חוף תל אביב היה מוטיב מרכזי גם במיצב האודיו-ויזואלי ‘מצילים’ שהקלטתי וצילמתי בשנת 2002, בתקופת האינתיפאדה השנייה, במהלך מפגש מחודש עם ישראל ושהייה ממושכת בה, אחרי שנים רבות שלא ממש ביקרתי בארץ. הקשבתי והסתכלתי על משהו שהיה מוכר לי כל כך אבל מנקודת מבט שהשתנתה. בעיני החוף הוא מעין מרחב לימינלי של בין לבין, סוג של קצה, או ממשק, ובטייק הארוך הזה של “360 מעלות” אני מזהה משהוא שברירי באופן שבו הקבוצות החברתיות השונות מאכלסות את המרחב הפתוח; הן לא ממש מתערבבות זו בזו, ונראה שהן אפילו מתעלמות מהנוכחות הבו-זמנית אחת של השנייה. השיתוף הפיסי של המרחב עומד בניגוד לפער העצום שקיים בין הקבוצות הללו מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית, וכל זה בקונטקסט של מה שנראה כנורמליות לכאורה.

מגזין 3 יפו: האם בהקשר של הימים האלה את חווה את העבודה באופן שונה?

ס.מ: אנחנו חוזרים ומתבוננים בה בביתנו בלונדון, ממרחק הזמן והמקום, באווירת הסגר המתמשך, בזמן שבכל מקום בעולם מתחולל משבר ביו-פוליטי חמור. במבט של עכשיו, הצילום המאוד איטי של ההתרחשות מלפני 14 שנה, נראה לנו מנוגד לשטף הדימויים הנוכחי שמגיע מישראל בשידור חי ובזמן אמת, וכוונתי בעיקר לצילומים של המחאה ההמונית נגד המשטר שממלאת מרחבים פתוחים רבים (כולל את החוף שבו צילמנו) כבר מספר חודשים. נדמה שמשהו תת-קרקעי מתחיל לזוז ומופיע על פני השטח.אני גם חושבת על הפלסטינים שנוכחים בצילום שלנו, לדוגמא ראוואן, הילד שנשמע מדבר איתי בזמן שאנו מצלמים, סקרן לגבי מעשה הצילום, ומספר שהוא הגיע אל החוף מבית איכסא, כפר הנמצא מצפון-מערב לירושלים; היום הוא בוודאי כבר לא ילד. אפשר לתהות מתי הוא וחבריו הפלסטינים יוכלו ליהנות שוב מהחוף הזה כמו לפני 14 שנה.

מגזין 3 יפו: על מה את עובדת כרגע?

ס.מ: המגיפה גרמה להפסקה בתהליך עבודה ממושך על פרויקט שמבוסס על הקלטות דוקומנטאריות שעשיתי בארץ, שעדיין אינני יכולה לדון בו. אני מקווה שהוא יתממש בהמשך. מעבר לכך אני מנצלת חלק מהזמן לעבודה על הארכיון הפרטי שלי וגם על אוסף גלויות משנות ה20 שהיה שייך לסבי, שמתמקד בזנים שונים של קקטוסים שצולמו בלייפציג. סבי היה בוטניקאי אוטודידקט, ולפי סיפורי המשפחה הגלויות האלה ליוו 80 צמחי קקטוס ממשיים שהוא הביא עמו לפלשתינה באנייה שהפליגה ממרסיי ליפו בשנת 1933.

מגזין 3 יפו: יש לך מחשבות על העתיד?

ס.מ: ישנם כל כך הרבה משתנים בלתי צפויים במציאות העכשווית, החל בפן האישי ועד ההיבט החברתי והפוליטי שקשה לצפות ולתכנן. נדמה שהרבה אלמנטים הואטו או נמצאים במצב השהייה, אבל אני חושדת שלמעשה הדברים משתנים בקצב מהיר יותר ממה שאנחנו מסוגלים לתפוש.